בת ים ניו יורק#6: הטור האישי של חיים גוזלי

בת ים ניו יורק#6: הטור האישי של חיים גוזלי

לוחם ה-MMA מס’ 1 שלנו, חיים גוזלי, יעלה בעוד שבוע (24 ביוני) לקרב חייו במדיסון סקוור גארדן במסגרת “בלאטור 180” – האירוע הכי גדול אי פעם בתחום ה-MMA.

בשבועות האחרונים הוא מספר לקוראי “בת ים פור יו” על האתגר, על האימונים הקשים, על הגעגועים למשפחה ועל כל מה שעובר עליו עד לתחרות.

הפעם נעסוק בהפרעות אכילה. הרבה ספורטאים מדברים על הנושא אך לא מאמנים, למרות שהמאמנים הם שותפים לזה. אני אומר לכם חד וחלק: אין ספורטאי בכל תחום שלא חווה הפרעות אכילה.

אנחנו ב-MMA ובג’יו ג’יטסו חייבים לעמוד במשקל מסוים בתחרות, וכאן מתחילות הדיאטות. נכון שהן נעשות בהנחיית תזונאים והכל מסודר, אבל כשהמוח נכנס לדיאטה ולסטרס של עמידה במשקל, שם מתחילות הבעיות. הרבה ספורטאים ישראלים שאני מכיר אישית נוהגים להירשם בקטגוריית משקל נמוכה יותר ממשקלם האמיתי. זה אומר שיום לפני השקילה הם צריכים לחתוך משקל, וזה אומר להוריד מהגוף שלנו נוזלים זמן קצר לפני השקילה לתחרות.

לחתוך משקל – התרחיש הזה קיים בכל העולם. פעם ראיתי לוחם שהוריד 12 ק”ג ביום רק בשביל לעמוד במשקל לקרב. איך עושים את זה? הנה 3 דרכים לחתוך משקל:

1. ריצה עם חליפת הזעה (מדובר בחליפה אטומה שגורמת לגוף להזיע יותר)

2. סאונה יבשה. ישנם מקרים שצריך לחתוך הרבה משקל אז מורחים משחה מיוחדת על הגוף שגורמת לך להזיע יותר, או שנכנסים עם חליפת הזעה לסאונה. זה כבר סיוט מטורף.

3. אמבטיות מלח ואלכוהול. שופכים בתוך אמבטיה קילו מלח גס פלוס ליטר אלכוהול לחיטוי פצעים, מוסיפים מים חמים ויושבים לפרקי זמן מדודים.

את כל מה שרשמתי כאן לא מומלץ לעשות בלי ליווי של מאמן בעל ניסיון. בכוונה לא פירטתי את לוח הזמנים של כל אחת מהדרכים הנ”ל, כדי שלא כל מיני אנשים “חכמים” ינסו את אחת השיטות כדי לרזות. חבר’ה תזכרו, זו לא הרזיה אמיתית.

 אוכל-ברחוב-650

ועכשיו נעבור לסיפור אישי שלי הקשור למשקל. לקראת הקרב הראשון שלי בבלאטור 164, התחלתי דיאטה כשאני במשקל 97 ק”ג והייתי צריך להתחרות כשאני שוקל 77 ק”ג בלבד. התחלתי את הדיאטה וכמובן שהגעתי ליעד, אבל הדרך לשם הייתה רצופה בסבל. בתור אדם שאוהב לאכול, פתאום אני אוכל חמש ארוחות קטנות ביום, מסודרות, בלי מלח, בלי סוכר, בלי טעם ובלי ריח, אבל אין ברירה. מה שחשוב זו המטרה.

וכך מבלי לשים לב, אתה נכנס לבעיית אכילה כי הראש שלך עסוק באוכל מהבוקר ועד הערב. אתה מתחיל לפתח פנטזיות מה יהיה אחרי הקרב, מה אני אוכל אחרי שכל זה ייגמר. אתה מחכה שייגמר הכל רק בשביל שתוכל לאכול משהו טעים.

כשהסתיים בלאטור 164 וכמו אחרי כל  דיאטה, אמרתי לעצמי שאני אטרוף את העולם. אחרי בלאטור 164, ממש למחרת, טסנו כל המשפחה לניו יורק כדי לראות את הקרב של קונור מקרגור נגד אלברז במדיסון סקוור גארדן. מצחיק, זה היה אירוע ה-MMA הראשון במדיסון ואני אלחם באירוע השני בקרוב מאוד.

 אוכל-במיטה650

מי שמכיר את ארצות הברית יודע שזו מדינה שאוכל מניע אותה. בכל מטר יש את המסעדות הכי מטורפות וקינוחים משוגעים. מצאתי את עצמי מפחד לאכול. אני? זה שאוכל 12 דונאטס בחמש דקות? זה שיכול לחסל עוגה שלמה?

וזה ממשיך גם היום. אני אוכל דברים קטנים כשכל הזמן חולפת המחשבה, שרק לא אגיע שוב למשקל של 97 ק”ג. לא בא לי להיות שמן שוב. ואם כבר אכלתי משהו משמין, אז הראש ישר חושב כמו בולימי, אולי אני אכניס אצבע ואקיא את זה. אתה נכנס ללופ של הפרעות אכילה ברמה גבוהה, אתה מגיע למצב שרק על זה אתה חושב.

מצאתי את עצמי בטיול בארצות הברית בן חודש שהופך לי להיות סבל ולא טיול, אני נקרע כל יום מחדש אם לאכול דברים טעימים או לשמור בשביל לא להשמין שוב.

זה ממש, אבל ממש הרס לי את החופשה שהייתה אמורה להיות הבילוי האולטימטיבי שלי אחרי כל האימונים, אחרי כל הסבל של הקרב.

בסופו של דבר הצלחתי להתגבר על זה בעזרת התזונאי שאני קורא לו הקוסם, פז שוסטר, שמלווה אותי כבר שנתיים בעניין התזונה והרבה פעמים גם בפסיכולוגיה שמסתתרת מאחורי הדברים. אני ממליץ על פז לכל מי שרוצה שינוי בהרגלי התזונה שלו.

אחרי בלאטור מצאתי איזון באוכל ושמרתי על משקל של 83 ק”ג בו חייתי בשקט ושלווה עם עצמי. כשבלאטור 180 הגיע, התחילו עוד פעם הדיאטות רק שהפעם אני בניו יורק לבד ויותר קשה  לי לעשות דיאטה. אין לי ארוחות מוכנות אחרי אימון כמו שאירנה דואגת שיהיו לי בבית. בניו יורק אני מבשל, והרבה פעמים אני שוכח לעשות זאת. אז בבוקר אני יוצא לאימון, ובערב חוזר שבור ועייף ואין לי כוח לבשל. כך יוצא לי לפספס ארוחות, דבר שאסור בדיאטה.

יש ימים שאני חייב לאכול בחוץ וזה ממש הורס את הדיאטה. אמנם גם במסעדה אתה אוכל ארוחה דיאטטית, אבל בדיאטה מקצועית אתה חייב לשקול את האוכל ובמסעדות אתה מקבל מנה ואתה לא יודע את המשקל שלה. לפעמים זה יוצר מצב שאתה אוכל יותר ממה שצריך או גרוע מזה, פחות ממה שצריך!

אוכל-במסעדה650

כן, אני עובר פה תקופה מאוד קשה עם כל מה שקשור לאוכל. בשעת כתיבת הטור הזה אני נמצא עשרה ימים לפני בלאטור ואני צריך להוריד שבעה ק”ג. אני לא דואג כי זה משקל שאחתוך בנוזלים, בסאונה, יום לפני השקילה. אבל כאמור אני חושב על אוכל 90% מהזמן!

זה הסיפור שלי. אני בטוח שאם תחפשו טוב תמצאו מאות ספורטאים שסובלים בדיוק כמוני. לא פעם ולא פעמיים אני רואה ספורטאים בכל הרמות מעלים תמונות בפייסבוק ובאינסטגרם של אוכל, השאלה היא רק אם אחרי הארוחה האוכל נשאר להם בגוף או שיוצא לא כדרך הטבע? מצד אחד, אנחנו ספורטאים, ומצד שני אני בכלל לא בטוח שאנחנו בריאים.

להתראות, חיים גוזלי

את הטור הראשון של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן.

את הטור השני של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן.

את הטור השלישי של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן

את הטור הרביעי של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן

את הטור החמישי של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן

פורסם על ידי