בת ים ניו יורק#4: הטור האישי של חיים גוזלי

בת ים ניו יורק#4: הטור האישי של חיים גוזלי

לוחם ה-MMA מס’ 1 שלנו, חיים גוזלי, יעלה ב-24 ביוני לקרב חייו במדיסון סקוור גארדן במסגרת “בלאטור 180” – האירוע הכי גדול אי פעם בתחום ה-MMA.

בשבועות האחרונים הוא מספר לקוראי “בת ים פור יו” על האתגר, על האימונים הקשים, על הגעגועים למשפחה ועל כל מה שעובר עליו עד לתחרות.

לפני שאני מתחיל את הטור, אני רוצה להגיד תודה ליואב אליאסי, “הצל”, שלאחר הטור האחרון שלי תמך בי ופרסם פוסט אצלו בדף. לפוסט הזה עשו מעל 2,000שיתופים ומעל 15 אלף לייקים. בעקבות כך קיבלתי מאות הודעות תמיכה, מאות בקשות חברות וכולם תמכו בי!

באותו היום, כשכל זה קורה, חברי גל ואשתי הלכו להיפגש עם איזה סגן של סגן של סגן של חבר כנסת כדי לנסות להביא את בשורת התחרות לתקשורת הארצית (גל לא מוכן לוותר). האדון איתו הם נפגשו הגיב כמו כל עובד ציבור שנבחר במדינה שלנו וחושב שהוא זה שהמציא את העולם. התשובות שהם קיבלו היו מתחת לכל ביקורת. הם סיפרו לו על הקרב במדיסון סקוור גארדן והסבירו שהם לא מחפשים כספים או מימון, רק להגיע לתקשורת. התשובה המדויקת שקיבלו הייתה: “אתם רוצים שאני אפתח את החלון ואצעק?”

אז כן, הסגן של הסגן של הסגן, אני, חיים גוזלי, רוצה שתפתח את החלון ותצעק ובאותו זמן תקפוץ, כי אתה לא שווה את התפקיד שנתנו לך! וכן, אפשר גם לדבר אל אנשים בגובה העיניים ולא לשחק אותה מלך העולם. אתה איש קטן בלי משמעות שמחפש אחת. להגיד ש-MMA  זה לא ספורט? זו טיפשות ובורות. אתה נבחר ציבור כדי לשרת את הציבור, לא להיות מעליו. לידיעתך, ה-MMA נבחר לספורט הכי משפיע והכי צומח ב-20 השנים האחרונות בכל העולם.

מתפלל650

עכשיו אני רוצה לדבר על מחשבות. על מה שעובר ללוחם בראש לפני הקרב. כן, הרבה מחשבות עוברות בראשו של לוחם בטרם הוא עולה לזירת הקרב. הפחד מהלא נודע, מה יהיה, איך יהיה ולמה אני צריך את זה? אתה מנסה לדמיין את הקרב, מנסה להבין איך לעזאזל עושים את זה. עכשיו זו הפעם הראשונה מזה 20 שנה שאני צריך להתמודד עם כל זה לבד, וזה למען האמת קצת יותר מלחיץ.

כולם יודעים שכרגע אני חי בניו יורק לבד, הרחק מהמשפחה שלי. כשאני חוזר הביתה אחרי יום אימונים מפרך, אני חוזר לבית ריק. אין לי עם מי לחלוק את מחשבות היום שעבר עליי ואין לי עם מי לצחוק בשביל לעביר את הלחץ. בכל יום שעובר הקרב מתקרב ואני הופך לפסיכולוג של עצמי. אני מנסה להרגיע את המחשבות ומנסה להתמודד עם הריקנות הזו שאי אפשר להסביר אותה.

בשבתות, היום היחיד שאני לא מתאמן, אני משתדל לא לצאת מהמיטה בשביל להטעין כוחות לשבוע הקרוב. תחשבו כמה מחשבות עוברות לי בראש ביום שכזה. אז מה יהיה? עוד מעט זה מגיע. אני מתאמן מספיק, אני בכושר טוב ואני אזכור לא להוריד את הראש כמו בקרב שקיבלתי ברך לראש (אפשר לראות את הקרב בערוץ היוטיוב שלי). כעת אני מחפש סרט טוב לעביר עוד שעתיים עד שתגיע שעת השינה שלי.

חשוב להבין, בקרבות האלה הצד המנטאלי לפני קרב אפילו יותר חשוב מהצד הפיזי. זה אומר שגם אם בקרב תהיה בכושר שיא אבל עם מחשבות חלשות כמו מחשבות על הפסדים, הן יגרמו לך לערעור הביטחון העצמי שלך ולא תנצח בחיים. לכן אני חייב להגיע לקרב עם צד מנטלי חזק.

שלא תבינו לא נכון, אני מדבר עם הבית כמה שאני יכול, אבל הבדל השעות בין המדינות והעובדה שאני רוב הזמן מבלה באימונים, מקשה מאוד למצוא את הזמן הנכון לשיחה. אני מוצא את עצמי לפעמים מדבר עם אירנה בשעה 4 בבוקר שעון ישראל.

לשמחתי יש לי פה חברים שעוזרים לי, אבל אחרי שרוב החיים שלך אתה חי בתא משפחתי, הניתוק מהמשפחה זה קשה מאוד. הרגלים שפיתחת והחיבור המשפחתי – כל זה חסר לך. בארץ 90% מאימונים אני הולך עם אביב, אנחנו צוחקים ומתווכחים אבל אנחנו ביחד. בניו יורק אני לבד.

מתראיין-650

עוד פחות מ-30 ימים עד לקרב. אני רושם את המחשבות שלי וזה מצחיק, מי חשב שארשום פעם משהו ועוד אפרסם את זה. אז הקרב מתקרב וכמובן שהלחץ עולה, ואני תמיד אומר לעצמי – תחשוב איפה התחלת, תחשוב לאן הגעת. אני הולך להילחם בבמה הכי גדולה בעולם, המדיסון סקוור גארדן. זו במה  שגדולי הלוחמים נלחמו שם: רוקי מרצינו, ג’ק למוטה (השור הזועם), מוחמד עלי, מייק טייסון, קונור מקרגור ועוד הרבה שמות שאם אני אזכיר את כולם אצטרך עוד 20 טורים.

להיות הישראלי הראשון שעושה את זה, רק המחשבה על כך גורמת לי צמרמורת. והקרב ישודר בלייב ב-149 מדינות, וכמובן גם בארץ בערוץ אגו טוטאל. וואו, ממש טירוף! אני שמח שבשבוע האחרון יצטרפו אלי המשפחה ואנשי פינה שלי, שמלווים אותי כמעט בכל קרב: כלפו מסיקה ועידו פריינטה. התפקיד העיקרי שלהם בשבוע שלפני הקרב יהיה להפיג את המתח והמחשבות ממני ולהכניס אותי למצב קרב עם מחשבה אחת- ניצחון!!!

אני חייב לציין, שהתמיכה שאני מקבל בפייסבוק ובאינסטגרם מאוד עוזרת לי. גם השיתופים של כולם וההודעות אחרי כל טור שמתפרסם. אמנם אני לבד בניו יורק, אבל יש מאחורי הרבה אנשים שתומכים בי ומרימים אותי למעלה גם כשקשה. אז תודה לכם!

להתראות, חיים גוזלי

את הטור הראשון של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן.

את הטור השני של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן.

את הטור השלישי של חיים גוזלי אפשר לקרוא כאן

יושב650

פורסם על ידי