לפני כמה חודשים, כאשר נחתמה העסקה הסנסציונית למכירת מובילאיי, הכריז שר התחבורה ישראל כץ כי החל משנת 2018 כל הרכבים החדשים שייובאו לישראל יהיו מחויבים בהתקנת שתי מערכות בטיחות לרכב לפחות – בקרת סטייה מנתיב ומערכת שמירת מרחק מלפנים. החלטה זו כמובן מבורכת, אך מה יעלה בגורלם של אלו שאינם יכולים לרכוש רכבים חדשים ונאלצים לנסוע ברכבים בני שבע, שמונה ואפילו עשר שנים?

על פי נתוני עמותת "אור ירוק", המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2016 ישנם בישראל כחצי מליון כלי רכב (493,155), בני יותר מעשר שנים בעוד הגיל הממוצע של כלי הרכב הרשומים בערים בישראל בשנת 2016 הוא שש וחצי. סביר להניח כי ברובם המוחלט של הרכבים הללו לא מותקנות מערכות בטיחות שיכולות להציל את חייהם, ולכן הם נמצאים בסכנה גדולה יותר לעומת הנהגים שייהנו מרכבים חדשים וחדישים.

על פי הנתונים, גילם הממוצע של כלי הרכב בבת ים הוא 7.6 (לעומת 7.0 בחולון, 4.6 בראשון לציון ו-4.8 בתל אביב), כאשר כמעט שליש מהם בני עשר שנים לפחות. בשנת 2016 היו בבת ים 31,043 כלי רכב – מתוכם 9,353 כלי רכב בני למעלה מעשר שנים.

"כלי רכב ישנים מסכנים את הנהג ואת שאר משתמשי הדרך והם מעורבים ביותר תאונות דרכים קטלניות משאר כלי הרכב", אומר ארז קיטה, מנכ"ל אור ירוק, "על המדינה לעודד את תכנית הגריטה, שמורידה כלי רכב ישנים ולא בטיחותיים מהכביש, בכדי להביא להקטנת מספר הנפגעים בתאונות דרכים. בנוסף, יש ליידע את הציבור ולהגביר את המודעות לחשיבות של מערכות בטיחות בצמצום תאונות הדרכים. חמש שנים ברציפות של עלייה בהרוגים מחייבים את המשרד לבטיחות בדרכים לשנות את החשיבה ולתת עדיפות עליונה להטמעת מערכות בטיחות אקטיביות, שלא רק יתריעו בפני הנהג על סכנה מתקרבת אלא גם יבלמו את הרכב וימנעו את התאונה".