לפני 12 שנים נאלצה אתי אשכנזי לפרוש ממערכת החינוך בעקבות אירוע מוחי שעברה, ומאז היא מקדישה את חייה למען הקהילה. היא מסייעת מכל הלב לחיילים, למשפחות נזקקות, לקשישים, לחולים ונכים. גם כשאושפזה בעצמה בבית חולים, התנדבה לעזור למאושפזים. ריאיון שמחמם את הלב.
מראיינת: טלי בנדו לאופר
ככל הנראה אין בבת ים מי שלא מכיר או שמע את השם אתי אשכנזי. ידה בכל – ובכל הכוח. היא מסייעת בראש ובראשונה לחיילים, למשפחות נזקקות, קשישים, חולים ונכים. היא יו"ר איל"ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים) בבת ים, חברה בוועד המנהל הכללי של עמותת ידידי וולפסון, חברה בארגון "יחד למען החייל", מנטורית למשפחה בפרויקט "יד ביד נתינה באהבה" של מחלקת הרווחה בעיריית בת ים ומסייעת בפעילויות מועצת הנשים. בראיון מיוחד היא מספרת על ההתנדבות שממלאת את חייה, על האבחון הרפואי שעשתה לנכדה ולמרות שאף אחד לא האמין – צדקה, ועל האירוע המוחי בעברה שבעקבותיו סיימה את עבודתה כמורה והתמסרה להתנדבות.
עשר דקות אני יושבת עם אתי אשכנזי (62) וכבר שני אנשים הספיקו לברך אותה לשלום ולהודות לה על פועלה. היא מלאת אמביציה, חן וחיוך, אבל כאלו שלא מאיימים על זה שיושב לצידה, אלא נעימים לו. את רוב השיחה היא מעבירה במחמאות ושבחים למוסדות הבת ימים אשר הופכים, לטענתה, את חייה וחיי אלו שתלויים בעשייתה לפשוטים.
"יש אנשים שנותנים ויש אנשים שמתנהגים כאילו את זו שבכלל עושה להם טובה בזה שאת מבקשת, כאילו הם רק חיכו למילה שלי, והתברכתי באנשים הטובים האלו", היא אומרת, "בבעלים של 'סופר דוש' שתורמים המון למען חיילים ותושבי העיר אם זה תלושים ועגלות שלמות של מזון, בבלדי שתורמים ארוחות חמות ובשר, בינו גבסו מד"ר שקשוקה ובית קפה גורילה שתמיד אומר כן לכל מה שאני מבקשת".
איך יש לך זמן לכל כך הרבה התנדבויות?
"אני עושה לי סדר יום, אם כי כשאני יוצאת בבוקר אני לרוב לא יודעת מתי אני אחזור הביתה. אני נהנית מזה, זה מרים אותי, זה נותן לי אנרגיה לעזור לאנשים. אני חיה ונושמת את זה וזה בועט מתוך הבטן שלי. לפני שלושה חודשים נפלתי ושברתי את עצם הזנב, הייתי בשיקום ארוך בבית החולים איכילוב וגם שם הספקתי לארגן למאושפזים מסיבות ואירועים. האחיות התלוננו שאני אף פעם לא בחדר שלי. יש אנשים שאף אחד לא בא לבקר אותם וזה מרים להם את מצב הרוח".
לפני 12 שנה פרשת ממשרתך כמורה ומחנכת בביה"ס שז"ר לאחר שעברת אירוע מוחי.
"נכון, באמצע שיעור הרגשתי רע, הלכתי לשירותים ושם התמוטטתי. המזכירה מצאה אותי, לקחו אותי לבי"ח וולפסון שם שכבתי שבועיים ועברתי שיקום של ארבעה חודשים. שכבתי כמעט שנה בבית, הייתי שומעת את הצלצול מבית הספר שמתחת לבית ובוכה. כל כך התגעגעתי. המורות באו ואמרו לי 'כיף לך, את נחה', אבל אני רציתי לחזור. עשו לי ועדה רפואית של משרד החינוך, הייתה לי שאיפה שלפחות אחזור לחצי משרה, אך הרופאים המליצו שלא אחזור כי יש לי הפרעות קצב בלב וחששו מאירוע שני. לבסוף הוחלט שאני לא חוזרת ללמד וכאן החלטתי שאני כל כולי למען ההתנדבות. מאז אני מקדישה את כל יומי לסייע לאנשים".
מאיפה זה בא?
"זה בא מהבית. אבי מאוד עזר לי בעבר בערבים שאני מרימה, אמי מאז ומתמיד עוזרת למתגיירים, הם באים לקידוש. הוריי מאמצים אותם וגם חיילים בודדים, הנתינה שלהם לא תיאמן, זה מה שראיתי בבית".
מה את עושה כשיש התנגשות בין עניין משפחתי להתנדבות?
"אני משתדלת שזה לא יקרה. גם אם כן, המשפחה מבינה. כמובן שאין כעסים, הם גם שותפים, תורמים כסף ועוזרים כשאני צריכה".
מה מוציא אותך מהכלים?
"אם אני אראה מישהי עם וולוו, צבע מוקפד בשיער וציפורניים יפות באה לקחת אוכל או תלושים ממני. זה יעלה בי תמיהה אבל אני אתן. אי אפשר לעבוד עליי, אני מגיעה לבתים, אני בודקת, פיתחתי כבר חושים מחודדים לכך".
את לא מתייאשת לפעמים?
"אני כל הזמן שומעת מבעלי את המילים 'את פראיירית', כי אני מסייעת לאנשים שהמדינה אמורה לטפל בהם, אבל זה לא מחלחל אלי. ארה"ב שהיא מדינה ענקית חיה על פילנתרופים ואנשים עשירים, אז מי אנחנו? זה הגיוני שאנשים יעזרו אחד לשני".
לאשכנזי יש חוש שישי או מתת אל שהייתה רוצה שלא יהיה לה – היא אבחנה מזה מספר פעמים בעיות בהתפתחות אצל ילדים, כאלו שאפילו רופאים מנוסים לא עלו עליהן. כמו אצל נכדה בן התשע. "כשהוא נולד הרגשתי שהוא לא ילד רגיל אבל חשבו שאני היסטרית", היא נזכרת, "עד גיל חצי שנה נדנדתי לבתי שצריך לבדוק אותו. הרופאה שלו אמרה לבתי להביא אותי כדי להסיר את חששותיי, זה לאחר שעברו על כל הבדיקות והניירת והיו בטוחים שהכל בסדר. אני לא מתיימרת להיות רופאה, אבל כן למדתי חינוך מיוחד, אז יש לי מושג. כדי להסיר חשש, קבעו לו בדיקות נוירולוגיות בוולפסון ואכן התגלה שיש לו עיכוב בהתפתחות, זו תסמונת מאוד נדירה שמגלים רק כשהפער גדל ויש אותה רק ל-12 ילדים בעולם, כך שקשה לחקור אותה. היום יש לו פער של כחמש שנים בתפקוד מגילו האמיתי. הוא מדבר מעט ואוהב מוזיקה. בכיתי המון כשהתבשרנו על כך, אבל כנראה שזה היה צריך להיות אצלנו כי אנחנו יודעים להתמודד עם זה, אם כי זו התמודדות לא פשוטה. הבת שלי היא אם לארבעה ילדים והיא חזקה ומדהימה".
מלבד לדאוג לארוחות ואירועים לגיוס כספים עבור בית החולים וולפסון, אשכנזי משמשת בחודשים האחרונים מנטורית למשפחה הנמצאת בקשיים תפקודיים. "מלבד השינוי שעשיתי במשפחה כשנתתי להם להישען עלי ולהיעזר בי, מצאתי לבן הצעיר שלומד בתיכון עבודה במסעדה ואחרי זמן מה הוא הפך לסו שף. זו גאווה כ"כ גדולה, אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה הזו, אני הרמתי את הילד הזה! לא היה לו אופק, הוא ממשפחה קשת יום. כיום המצב הלימודי שלו השתפר, הוא לקח את עצמו בידיים".
מה היה המקרה הכי קשה שנתקלת בו?
"שנים אני מתנדבת בבי"ח אברבאנל. הייתה תקופה בה העברתי חוג ריתמוזיקה במחלקה סגורה של נשים. לא היה לי קשה מבחינת זמן אבל נתקלתי בקושי נפשי, זו פעם ראשונה שהתחלתי משהו ועצרתי. היה לי קשה לראות אישה במקומות ומצבים קשים, לא יכולתי להכיל את זה כמו פתאום להתפשט, להרביץ אחת לשנייה או לצעוק ולבכות, אלו היו נשים נורמטיביות ופתאום משהו קרה להן. עשיתי את זה במשך שלושה חודשים וזה השפיע לי על מצב הרוח, נלחמתי בעצמי עד שבעלי אמר לי שאני מדוכדכת ושאני יכולה גם להפסיק".
מתי הופתעת בפעם האחרונה?
"לפני כמה זמן סיפרו לי על 30 חיילים בבת ים שאין להם מה לאכול. התקשרתי מיד לחנות פלאפל שבה הכרתי רק את הבעלים הקודם ולא את הנוכחי. הצגתי את עצמי וביקשתי 30 מנות פלאפל, הוא נאות לבקשה ובמהירות הכין לי מנות ושלחתי מישהו שיבוא לקחת לחיילים. הוא לא פגש אותי מעולם, אין לו מושג מה ומי, ביקשתי והוא נתן. מדהים".
יש לך תחביבים?
"כמורה לספורט לשעבר, כמובן שספורט. אני משתדלת לעשות עם בעלי הליכות בטיילת ואם לא אז על האליפטיקל בבית".
ספרי לי על הישג שאת מתגאה בו.
"אני גאה בכל פעם שאני מצליחה לעזור למישהו. ובכל זאת, עשינו אירוע התרמה עבור מכשירי החייאה חדישים לטיפול נמרץ בבית החולים וולפסון. הצלחתי לעשות אירוע מקסים בהיכל התרבות בבת ים, אוכל נהדר ויינות. רצינו מכשיר אחד, ונאמר לנו על ידי החברה שמייצרת את המכשיר שאם נגייס 100,000 שקל יתנו לנו שלושה מכשירים. בפועל קיבלנו תשעה מכשירים! בכל פעם שאני בקומת הטיפול נמרץ אני הולכת מלאת גאווה".