פרויקט “זיכרון בסלון” בבת ים

צילומים: קטי מגידיש

צילומים: קטי מגידיש

בערב יום השואה והגבורה שנציין בתחילת השבוע הבא (יום ראשון, 23 באפריל), אלפי אזרחים יתרכזו במאות בתים שונים כדי להאזין לעדות מפי ניצול שואה. אחת המארחות היא תושבת בת ים קטי מגידיש, שתארח בביתה זו השנה הרביעית במסגרת פרויקט “זיכרון בסלון”. מגידיש, המתנדבת בעמותות שונות למען ניצולי שואה, החלה את פעילותה בגלל דודה שהוא ניצול שואה. “אין לו ילדים, המקרה שלו מאוד קשה, זה רק הוא ואשתו אחד לשנייה וזה הכל”, היא אומרת בצער. “אמא שלו שלחה אותו לפנימייה של יתומים בגרמניה כדי שיינצל, ושם ככל הנראה הוא עבר התעללות מאוד מאוד קשה, הוא לא מדבר על מה שקרה לו שם”.

מגידיש החלה להתנדב בפרויקט “לדורות”, אותו הקימה הממשלה במטרה לספר את קורות הניצולים בתקופת השואה לדורות הבאים. “תיעדתי סיפורים של ניצולי שואה ליד ושם ועשיתי מיצוי זכויות לניצולים”, היא מספרת ל”בת ים פור יו”, “לפני חמש שנים נאמר לי שיש בבת ים כ-2,000 ניצולים. ביקשתי לתעד קודם בעירי, והניצול הראשון סיפר לי כי חלה בסרטן. ביקשתי לתעד את הסיפור שלו הכי מהר כדי שיכירו את סיפורו, הבאתי אנשים שישמעו אותו וזו הייתה בעצם השנה הראשונה שעשינו את זיכרון בסלון”.

IMG650WA

“זיכרון בסלון” הוא פרויקט שהפך בשנים האחרונות למסורת, ומתקיים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במסגרתו, מתרכזים בסלון בית אליו מגיעים ניצול או ניצולה שמספרים את קורותיהם ממקור ראשון וללא פילטרים. מגידיש: “בשנה שעברה הבאתי ניצולה מליטא, יש לה סיפור מאוד עצוב וקשה, זו הייתה הפעם הראשונה שהיא סיפרה את מה שעבר עליה. היא באה עם בתה שאמרה מול כל האנשים שזוהי הפעם הראשונה שהיא שומעת את אמה מדברת על כל מה שעבר עליה”.

מדוע חשוב לך כל כך לקיים את האירוע הזה בכל שנה?

“בעיני אדם שיכול איכשהו לתת קצת מעצמו ולעשות משהו למען העיר – צריך לעשות זאת. אנחנו משמרים את זה למען הדורות הבאים. מחר אנחנו לא נהיה פה ולא בדיוק זוכרים את הכל, המדיה התפתחה והכל מאוד זמין, אבל אם לא ננבור ונחפש – לא נדע”.

מגידיש מספרת עוד: “סבא שלי, אבא של אמי, הוא ניצול שואה מתוניס. הוא נפטר ביום בו היא אמורה הייתה להתחתן. אביה היה מבוגר מאוד, והוא היה מספר לה על החיים שלו במלחמה, הוא היה במחנה עבודה פעמיים וברח. לאמא שלי יש סיפור מאוד אותנטי אבל היא זוכרת אותו טלאים טלאים. כשסיפרתי את זה לחברה שלי, היא לא הבינה, היא אמרה שהרי לא הייתה ליהודי תוניס שואה. תפסתי את הראש ולא האמנתי. יש המון חורים שהילדים שלנו לא יידעו אם לא נשמיע את זה. יש המון ניצולים שמשוועים לשתף את הסיפור שלהם. הם לפעמים רק מחפשים שידברו איתם”.

מי האנשים שמגיעים בדרך כלל לזיכרון בסלון?

“יש הרבה בני הדור השני לשואה ששואלים הרבה, שחוקרים. אני אישית תמיד מביאה את הכיתה של הבן שלי, מגיעים כולם ולא פוצים פה. הם מקשיבים בצורה בלתי רגילה. גם חברות של בתי מגיעות. מגיעים המון צעירים וזה הדבר שהכי חשוב לי. עם השנים הניצולים פחות שמחים לדבר על זה, אבל זה מאוד חשוב. הרבה אנשים מתבגרים עם הכאב ולא משתחררים ממנו, חשוב לעודד אותם להיפתח ולדבר”.

רוצים לארח בביתכם או לשתף בסיפורכם כאיש עדות? פנו לאתר: http://www.zikaronbasalon.com

 

IMG650

פורסם על ידי