פרשת השבוע: ויגש

צילום: שאטרסטוק

צילום: שאטרסטוק

כשעוסקים בהצלת ילד יהודי מלהיות עבד במצרים, אין זמן לערוך אסיפות של מלומדים, שיבחנו ביסודיות את ההיסטוריה והפסיכולוגיה והמצב הכספי ומצב הרוח של הגורמים הקובעים. חייבים לצאת למאבק מיידי. בכל הכוח והעוצמה.

מאת הרב מאיר אבוטבול, מנהל בית משיח חב”ד דרום בת ים

“ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני” (בראשית מ”ד, י”ח)

פרשת ויגש מתחילה בפנייה התקיפה והקשה של יהודה ליוסף. הוא פותח ואומר: “ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני”. כאן מיד מתעוררת שאלה: מה פירוש “באוזני אדוני”, וכי יהודה לחש סוד על אוזנו של יוסף?

אמנם גם קודם לכן מצאנו את הביטוי “באוזני”. למשל, על אבימלך מסופר שדיבר אל עבדיו “באוזניהם”. גם על אברהם נאמר: “וידבר אל עפרון באוזני עם הארץ”. אולם בכל המקומות הללו מדובר ביחיד המדבר אל רבים, ולכן אפשר לפרש שכוונתו לבקש כי יקשיבו לדבריו. לעומת זאת, כאן מדבר יהודה ישירות אל יוסף, ומה הטעם לומר שהוא מדבר “באוזני אדוני”. לכן מפרש רש”י שכוונתו הייתה: “ייכנסו דבריי באוזניך”.

גם בהמשך הדברים הוא אומר “ואל ייחר אפך”. מפרש רש”י: “מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות”. כלומר, יהודה פונה אל המשנה למלך במצרים, ומדבר אליו דברים קשים ותקיפים, וזאת בשעה שהכוח והעוצמה נתונים בידי יוסף, ואילו יהודה ואחיו נמצאים במצב נחות, לאחר שהגביע נמצא בכליו של בנימין.

התנהגותו זו של יהודה דורשת הסבר. הדעת נותנת שבמצב כזה פותחים בדברי תחנונים ובדיבור רך, ורק אם הדיבורים הרכים אינם נענים יש מקום לדבר בתקיפות ובנחישות. מדוע לא הלך יהודה בדרך זו אלא פתח מיד בדברים תקיפים וקשים? התשובה פשוטה: כל עוד מדובר בדברים חיצוניים, כמו מסים וענייני פרנסה, יש מקום לשקול שיקולים שכליים ולברור את דרך הפעולה המתאימה יותר. בשעה שהדברים נוגעים בנפש, כשמדובר ב”ונפשו קשורה בנפשו” – דבר הנוגע בנפשו של בנימין ובנפשו של יעקב אבינו – אין מקום לשום חשבונות ולשיקולי תועלת, אלא פותחים מיד בפעולה בכל הכוח והעוצמה. וכפתגם העממי: כשכואב – צועקים.

ובעניינים כאלה דווקא התגובה התקיפה והקשה ממחישה לשומע שבאמת מדובר בדברים הנוגעים בעצם הנפש. כשהוא רואה תגובה כה חריפה וקשה, הוא מבין שאין מדובר כאן באינטרסים של כסף, כיסאות, כבוד וכדומה, אלא בכאב אמיתי, ועל כן דווקא התגובה הקשה גורמת לו להיענות ולוותר.

התנהגותו זו של יהודה נושאת עמה הוראה לדורות: כשעוסקים בהצלת ילד יהודי מלהיות עבד במצרים, אין זמן לערוך אסיפות של מלומדים, שיבחנו ביסודיות את ההיסטוריה והפסיכולוגיה והמצב הכספי ומצב הרוח של הגורמים הקובעים. חייבים לצאת למאבק מיידי, בכל הכוח והעוצמה, כדי להציל ילד יהודי מהחינוך ומהנהגת מצרים, חינוך הפך התורה, המוביל להתבוללות.

כאשר נוקטים דרך זו, לא זו בלבד שמצליחים, אלא שפרעה עצמו אומר: “ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים”, וזוכים להצלחה הגדולה ביותר.

משיחת הרבי שליטא מליובאוויטש מלך המשיח.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

פורסם על ידי