מי נחשב ילד ממזר?

מי נחשב ילד ממזר?

ישנו מסלול חיים המוגדר כנורמטיבי ומקובל על דעת החברה ולפיו בני הזוג נישאים ורק לאחר מכן מרחיבים את התא המשפחתי על ידי הבאת צאצאים לעולם. יחד עם זאת, תכנית החיים אינה תמיד מסתדרת כמתוכנן והחיים עשויים לקבל תפנית אחרת. בנוסף, במציאות המודרנית עם התפתחות החשיבה לאפיקים אחרים, ישנם זוגות וכן יחידים הבוחרים להקים תא משפחתי באופן אחר, כלומר להביא ילד מחוץ לנישואין. אם כך, מהן השלכות ההלכתיות והמשפטיות במקרה זה?

מי יוגדר כממזר?

לא כל ילד מחוץ לנישואין נחשב לממזר. את ההגדרה מקבלים אך ורק ילדים אשר נולדו לנשים נשואות מגבר אחר שאינו בעליהן. כלומר, גם במקרה שבו אישה לא נשואה ילדה ילד לגבר אחר, ילדה אינו ייחשב לממזר. כיום, בניגוד לעבר שבו הגדרת הממזרות עדיין נחשבת ל’אות הקלון’, משמעות ההגדרה הזו היא אינה כה חריגה כבעבר. יחד עם זאת, בחברות המסורתיות יותר – בחברה החרדית והדתית יש לכך השלכות נוספות.

ההשלכות המשפטיות להגדרתו של הילד כממזר נוגעות בעיקר בעת חתונה. הממזר אינו רשאי יהיה להתחתן בבית הדין הדתי-הרבני, המהווה סמכות עליונה בסוגיות גירושין ונישואין. יחד עם זאת, כיום קיימות אלטרנטיבות לנישואין. אמנם בארץ לא קיימת האפשרות לבצע נישואין אזרחיים חוקיים הלכה למעשה, אך קיימות שתי אלטרנטיבות ראויות.

אלטרנטיבה אחת היא להינשא בחוץ לארץ ולהירשם כאן בארץ כזוג נשוי, סטטוס שאכן ייחשב לחוקי בארץ. בנוסף, קיימת האפשרות להגדיר את הסטטוס הזוגי למעמד של ‘ידועים בציבור’ וכך ליהנות מזכויותיהם של הזוגות הנשואים.

תובעים אבהות

במקרה שבו עולה החשד כי לאישה נשואה נולד ילד מחוץ לנישואין וישנה בקשה לתביעת אבהות מגבר אחר בשל החשד, סביר להניח שבית הדין יסרב לעשות זאת. בין הדין עושה את מירב מאמציו כדי להימנע מהאפשרות להטיל על ילד את הגדרת הממזרות ועל כן ישתדל לאשר כי הילד הוא מבעלה של האישה.

מתי כן תתאפשר תביעת אבהות?

קיימות סוגיות אחרות בהן האב הפוטנציאלי יידרש לבצע בדיקת רקמות ואחת מהן היא הסוגיה המורכבת גניבת זרע. לגניבת זרע אין הגדרה משפטית מובהקת, אך המונח מייצג מצבים בהם נשים הרו לגברים, שלא בהסכמתם, רצונם או ידיעתם. במקרה זה, הגברים היו בטוחים כי הם שומרים על אפשרויות ואמצעי המניעה וכי לא ייתכן מצב להיכנס להיריון.

מבחינת החוק, ילד שנולד ללא ידיעתו ובאי-רצונו של האב, עדיין נחשב באופן חוקי לילדו ועל האב לשאת באחריות לכך. כלומר, בית הדין העליון דבק במחשבה שהכניסה להיריון היא תהליך טבעי של קיום יחסי האישות וזו אפשרות שעל הגבר להיות מוכן לקיומה וכן לשאת באחריות במקרה שהיא מתרחשת. לכן, בית הדין עשוי לחייב את הגבר לעבור בדיקת אבהות וכן לתבוע ממנו לשלם דמי מזונות.

במקרים בהם הגבר יצהיר שאינו מוכן לבצע את התביעה, בית המשפט עשוי לנקוט במספר אמצעים. ראשית, הוא עשוי לחייבו בתשלום קנס או אף בתקופת מעצר ובמקרים אחרים, הוא יכול להסיק כי הסירוב לבצע את הבדיקה מעיד על כך שהוא אכן אביו.

במקרה זה, גם אם הכניסה להיריון נעשתה במכוון תוך כוונתה של האישה להערים על הגבר, טובתו של הילד עומדת בעינה ועל כן הגבר יוכר כאביו. גם אם הוא לא יהיה מעוניין לקיים מערכת יחסים הורית עמו, הוא יחויב בתשלום דמי המזונות.

פורסם על ידי